| קיבוץ אשדות יעקב הוקם על ידי גרעין חלוצים מלטביה ורוסיה אשר התיישבו ב1924 באדמות גשר (היום קיבוץ גשר). הצעירים ביקשו ליצור חברה שיתופית, שוויונית וחופשית, חברה עובדת ובונה בארץ ישראל. עמק הירדן היה אז שונה: בקעה עמוקה, מאובקת, לוהטת ומחניקה. ארץ שדופה ללא עץ וירק, רק ירדן שזרם למטה סימן את העתיד בפס תקווה של הרדופים וקנים. לאחר עשר שנות מאבק בחום הכבד, במחלות תוך כדי חיפוש דרך ליצירת חברה חדשה וגדלה, עברו המתיישבים מגשר לנקודה חדשה, על אדמות דלהמיה היא קיבוץ אשדות יעקב של היום. |
 | |
| |
 |
בשנת 1936 באספת חברים חגיגית החליטו חברי המשק לקרוא לעצמם בשם "אשדות יעקב" היות ובקרבת המשק יוצר הירמוך לפני כניסתו לירדן מפל מים - אשד. התוספת "יעקב" ניתנה לכבודו של ג‘ימס רוטשילד, בעל האדמות של אשדות לפני שהועברו לקרן הקיימת לישראל. | |
| |
בשנות ה- 40 הפכה אשדות לאחד הקיבוצים הגדולים והחזקים בתנועה הקיבוצית. החקלאות שגשגה והתעשייה החלה לפתח את ניצניה.
החקלאות כללה גן ירק גדול, גן נוי עם משתלת ורדים ענקית, פלחה, עדר כבשים, כרם ובאותה תקופה נפתח המדגה. ענף עזר שפרח היה אורות סוסים גדולה שגידלה וטיפחה את הסוסים איתם עבדו.
לצרכי החקלאות הענפה היה צורך להעלות מים מהירמוך לשדות שמסביב לאשדות. צינור ענק עם משאבה העלה את המים לבריכות אגירה ומהן זרמו המים באמת מים - אקוודוקט לשדות של כל הקיבוצים באיזור שממזרח לירדן.
| |
|
| |
 |
| |
| גן הירק הגדול סיפק שפע ירקות לשוק המקומי. בגלל בעיות עבירות בכבישים ומאורעות ביטחוניים לעיתים לא ניתן היה לשלוח את הירקות לשוק. כך החלה תעשית מיץ העגבניות בקיבוץ. המפעל נקרא "אשד" והוא הפך לבית חרושת גדול ומצליח אשר סיפק את כל תצרוכת הריבה לצבא הבריטי באגן הים התיכון. במפעל יצרו בעיקר מיצים, תרכיזים וריבות.
חברת אוירון בונה מצפון לקיבוץ שדה תעופה והאנגר. במקום נפתח קורס הטיס הראשון בארץ מתוך מחשבה של ההגנה שהטייסים הצעירים יעזרו בהגנה על שמי הארץ. ברבות הימים הוקם במקום קיבוץ אשדות יעקב מאוחד והאנגר שימש בית קולנוע בקיבוץ.
באותן שנים הצטרפו לאשדות הרבה חברים, כמו כן התחנכו בקיבוץ הרבה גרעינים של עליות נוער יוצאי אירופה, חלק מהגרעינים הקימו קיבוצים חדשים: בית הערבה, גשר, הגושרים, החותרים, רביבים, דברת, אייל, קדמה, נחשולים, צאלים.
בשנות הפריחה הגיע הקיבוץ ליותר מ1000 חברים. |
| |
 |
בתחילת שנות ה- 50 ארע ה"פילוג", על רקע אי הסכמה פוליטית נחלק הקיבוץ ל"אחוד" ו"מאוחד". אירוע הפילוג היה טראומתי בתקופתו, הקיבוץ נחלק לשני קיבוצים נפרדים, חברים עזבו את הישוב והקימו את אשדות יעקב מאוחד לצד אשדות יעקב איחוד. המחלוקת נשכחה זה מכבר, כיום קיימים שני הקיבוצים זה לצד זה, שניהם שייכים לאותו זרם פוליטי - לתק"ם. | |
| |
בתקופת הצנע סבל גם קיבוץ אשדות יעקב מהמצב הקשה. המפעל כבר לא היה מצליח כל כך בעקבות סגירת הגבולות עם סוריה. נאלצו להוביל את הפירות והירקות במשאיות ממרכז הארץ. ההובלה היתה יקרה והמפעל לא היה כבר רווחי כמקודם.
חברי הקיבוץ קיבלו באותה תקופה תלושי מזון, כמו כל אזרחי ישראל. התלושים היו מרוכזים במזכירות והקיבוץ קיבל את המכסה עבור החברים.
הקיבוץ גידל ירקות, תרנגולות ופרות אולם את החלב, הביצים והירקות מכר הקיבוץ לתנובה. מספרים שבארוחת מנחה היה בחדר אוכל לחם, ריבה ותה. רק נשים בהריון קיבלו מנה נוספת של כוס חלב.
|
 | |
| |
לאחר מלחמת ששת הימים, משנת 1968, התחוללה באזור מלחמת ההתשה.
הפתח היה בירדן, והפגיז בלילות את ישובי עמק הירדן, בקעת בית שאן ובקעת הירדן.
אשדות היתה בין הישובים המופגזים ביותר. חיי הילדים היו בסכנה, אחרי תקופה מסויימת בהם הורדו הילדים לילה לילה למקלט, הוחלט להשכיב אותם לישון מראשית הלילה במקלט.
החיים התנהלו בין אזעקה ושהייה ממושכת במקלטים. החברים לא נטשו והמשיכו לחרוש את השדות ולעבוד בבית.
בתקופה זו נבנו חדרי הבטחון הצמודים לבית כדי לאפשר גם בבית בטחון יחסי. ב1970 חיל האויר התחיל להפגיז בירדן את מוקדי ריכוז הפתח ואת המקומות שמהם נורו הקטיושות. המלך חוסין הבין שהמצב החדש פוגע בירדן והוא גרש את המחבלים מירדן ("ספטמבר השחור") המחבלים ברחו והתישבו בלבנון.
בכך הסתיימה מלחמת ההתשה.
|
| |
מפעל "לוג - מוצרים פלסטיים" הוקם בשנת 1970. בין הסיבות להקמת המפעל היתה גם המחשבה על חברים מבוגרים שלא יכולים יותר לעבוד בחקלאות ויש למצוא להם תעסוקה מתאימה, בישיבה.
החבר מאיר זקצר היה האיש שקידם את רעיון הקמת מפעל לניפוח והזרקת פלסטיק. חברי הקיבוץ מצאו מפעל שעמד למכירה בבני ברק, רכשו את המכונות והציוד והמשיכו בקיבוץ ביצור המוצרים הקודמים תוך פיתוח מוצרים נוספים.
המפעל מייצר אריזות לתרופות, מילוי חם (פלסטיק שעומד בחום), אריזות למזון, לדטרגנטים, בקבוקי תינוקות, בקבוקי שוקו יוטבתה לשוק המקומי ולייצוא.
|
 | |
| |
אשדות יעקב כיום הוא קיבוץ יציב מבחינה כלכלית.
לחברי אשדות בעלות מלאה על מערכת עסקית מפותחת, מגוונת ומאתגרת. אשדות מציעה לחבריה שילוב של אחריות משותפת בחינוך, תרבות, בריאות ועד מרכיבים של איכות חיים, יחד עם מידה גדלה והולכת של חופש אישי ואחריות אישית.
לחברי הקיבוץ המבוגרים - יש פנסיה שאינה תלויה בתרומת הצעירים.
לחבר יש זכות לבחור את מקום עבודתו וכן ליצור לעצמו מקום עבודה בדרך של פיתוח יזמות.
| |
|
 |
|
| |
| יש קשר ישיר בין תרומת העובד לתמורה שהוא מקבל מעבודתו.
לחבר יש רשות לרכוש לעצמו רכב ולהגדיל את ביתו.
כעת מתקדם הקיבוץ לכיוון שיוך נכסים לבעלות אישית של החברים על פי מתפח של וותק וכן לכיוון של שיוך זכויות בדירות לחברים תוך פתיחת אפשרות לחברים לבנות את ביתם בעצמם.
חברי אשדות ותושביה נהנים מאיכות חיים בה מרחבי דשא וגינות נוי מטופחות הופכות אותו לגן פורח. מערכת חינוך מעולה לכל הגילאים: תינוקות, פעוטונים, גני ילדים, בית ספר יסודי ושירותי חינוך משלים עד סוף התיכון.
בחצר הקיבוץ מתקני ספורט: בריכת שחיה, מגרשי כדורסל, טניס, כדורגל וחדר כושר מודרני (בית איל). פעילות תרבותית - החגים מצוינים בטקס ומסיבה, ספריית ספרים ווידאו, חדר עיון, עלון קבוע.
שרותי בריאות - בקיבוץ מרפאת שיניים, מכון פיזיותרפיה, פדיקור, קוסמטיקה ובית אבות. וגם שרותים נלווים ברמה גבוהה - חנות כל בו, מכבסה, חדר אוכל, תחנת דלק אוטומטית וכו‘.
קיבוץ אשדות יעקב של היום הינו קיבוץ מתקדם בו מתגוררים יחדיו חברים ותושבים המנהלים חיי קהילה בטוחים ופתוחים תוך דגש על רמת חינוך גבוהה, איכות סביבתית והצלחה אישית.
| |
|
|
|
